התשוקה של ג'ולייט מקול טובר להוראה היא שגרמה לה להפוך למורה מלכתחילה.
"בתור מורה את מקבלת את ההזדמנות לפגוש אנשים שמגיעים מרקע שונה", אומרת טובר, שמלמדת רובוטיקה לילדים. "את מקבלת את ההזדמנות לעורר בהם השראה, אבל את גם ברת מזל כי יש לך הזדמנות ללמוד מהם. זה עזר לי לגבש פרספקטיבה טובה יותר לגבי העולם."
ג'ולייט, ילידת איבגה, קולומביה, מלמדת משנת 2011, בזמן שעוד הייתה סטודנטית במכללה. חוויית ההוראה הראשונה שלה הייתה ללמד תלמידי כיתות א', אבל אהבתה ללמידה היא נצחית.
"מאז שהייתי קטנה, ידעתי שאני רוצה לחקור את העולם וללמוד על מקומות שונים, תרבויות ואנשים," אמרה. "התשוקה שלי הייתה ללמוד ולטייל."
כיצד מורה עם תשוקה לטיולים הפכה למורה לתכנות
משיכתה של ג'ולייט להרפתקאות הובילה אותה לעבודתה הראשונה כמורה לאנגלית. העבודה הגשימה כל מה שהיא רצתה; היא הצליחה ללמוד על תרבויות שונות וגם לטייל – ג'ולייט עבדה עם סטודנטים ממדינות רבות ושונות. היא הייתה חלק מפרויקט חינוכי שהוביל משרד ראש עיריית בוגוטה, שבו העבירה סדנאות באנגלית לילדים מבתי ספר ציבוריים. היא גם הגשימה את חלומה לטייל, בעבודות בבתי ספר וגם על ספינת תענוגות, שם הייתה יועצת נוער.
לאחר עבודתה על ספינת התענוגות, ג'ולייט רצתה לגור באורוגוואי, אבל היו לה חששות כיצד תמצא עבודה שם, מכיוון שהיא חדשה במדינה ולא תהיה לה את רשת המכרים האישית שהיא תצטרך כדי למצוא עבודה כמורה מחוץ לעיר הבירה שלה, מונטווידאו.
"זה לא היה כל כך קל כי אורוגוואי היא מדינה קטנה, ואם אתה לא גר בעיר הבירה, לא תקבל הרבה הזדמנויות למשרה, לא משנה כמה טוב או מקצועי אתה," היא אמרה.
ג'ולייט החלה לחפש מודעות דרושים בעיתון ומצאה דרישה למדריכי תכנות ב- Tekkie Uni , המרכז לפיתוח מנהיגות טכנולוגית. לא היה לה ניסיון כלשהו בתכנות, אבל בגלל הניסיון שלה כמחנכת נלהבת ומוכשרת, היא השיגה ראיון עבודה וזכתה במשרה. (ב- Tekkie Uni , המרכז לפיתוח מנהיגות טכנולוגית, לימדו אותה כל מה שהיא צריכה לדעת על תכנות).
איך את יוצרת קשר עם ילדים כשאת מלמדת מרחוק?
לפני עבודתה עם Tekkie Uni , המרכז לפיתוח מנהיגות טכנולוגית, ג'ולייט תמיד לימדה באופן פרונטלי, בכיתה רגילה ולא אונליין, אבל היא עדיין מסוגלת ליצור קשר עם ילדים בכיתה הווירטואלית. היא מסוגלת לעורר בהם השראה גם אם הם מתקשים (או לא אוהבים) את חומרי הקורס.
"כשאני עומדת לסיים מפגש עם קבוצה, אני אומרת להם שהדמיון והסקרנות שלהם הם הגבולות היחידים, ואני גם אומרת להם שהם תמיד יכולים לפרוץ מעבר לגבולות האלה", אומרת ג'ולייט. "אני מזמינה אותם לחקור את הרעיונות שלהם ולחפש דרכים שונות לגרום להם להתגשם."
אם הכיתה מתחילה פרויקט חדש וכל הילדים חושבים שזה נראה משעמם, היא מאתגרת אותם – איך הם יכולים לעשות את הפרויקט יותר מגניב? מה הם אוהבים? ואיך הם יכולים לשלב את זה עם הפרויקט שהם עובדים עליו?
כאשר נשאלה כיצד התלמידים שלה מחזיקים מעמד בתקופת סגר הקורונה, ג'ולייט אומרת שנראה שהתלמידים שלה מתקרבים יותר אחד לשני.
"במפגשים, הם אומרים שהם מתגעגעים אחד לשני, ושהם כבר מחכים למפגש שיתקיים, ואנחנו מתחילים את המפגשים בשאלות על מצב הבריאות אחד של השני," היא אומרת. "בחלק מהקבוצות יש לי ילדים שתמיד נפרדים עם אמירה כמו 'לא לשכוח לשטוף את הידיים, אל תצאו ותשמרו על עצמכם היטב'."
זו דוגמא של משהו שהיא למדה במהלך קריירת ההוראה שלה – כדי לבנות קשרים אמיתיים, צריך שיהיה אמון בין התלמידים, והכי חשוב בין התלמידים לבין המורה.
"לדעתי, כשאת מלמדת, לא משנה מה הנושא, זה קריטי ליצור אמון עם התלמידים שלך", היא אומרת. זו אמת שמוכיחה את עצמה במשך כל שנות ההוראה שלה, לא משנה מה הרקע של תלמידיה או מה האתגרים העומדים בפניהם. כל עוד היא יכולה להיות סבלנית ולזכות באמון של התלמידים שלה, היא מצליחה ליצור איתם קשרים טובים וללמד אותם.
